פסק-דין בתיק ת"א 11507-07

התובע הגיש להוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר בקשר להמחאה שנמשכה על-ידי הנתבע והגיעה לידיו. בהסכמת הצדדים ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

א.         רקע דיוני והערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         ראשיתה של התובענה בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע ביום 2.7.2006 אל לשכת ההוצאה לפועל בחדרה. לבקשת הנתבע הדיון בהתנגדות הועבר אל לשכת ההוצאה לפועל בירושלים. ביום 23.10.2007 הגישו הצדדים הודעה מוסכמת, שאושרה בהחלטה, ושלפיה לנתבע תינתן רשות להתגונן ותצהירו יהווה את כתב ההגנה.

בקדם המשפט שהתקיים ביום 7.4.2008 לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, השיבו בעלי הדין לשאלות שהוצגו להם על-ידי בית המשפט, וההוכחות נשמעו לפניו ביום 18.1.2009. מאחר שהנתבע טען שהוא אוחז כשורה בהמחאה, נשמעו תחילה הראיות מטעמו, וכך גם תחילה הוגש סיכום טענותיו. סיכום טענות הנתבע הוגש ביום 24.6.2009, סיכום טענות התובע הוגש ביום 3.6.2009 ותשובת הנתבע לסיכומי התובע הוגשה ביום 24.6.2009.

3.         תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעו כאמור, לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.         עיקר העובדות וגרסאות הצדדים

4.         ההמחאה נושא התובענה על סך של 75,000 ש"ח, נמשכה על-ידי הנתבע לפקודת "מוסא ראיד הנדסה ובניה", ומועד פירעונה היה 28.10.2001.

הנתבע לא זכר את המועד המדויק שבו חתם על ההמחאה ומסר אותה למוסא ראיד, אך לדבריו, היה זה כחודש או חודשיים לפני מועד הפירעון. לפי גרסת הנתבע, סוכם בין השניים שראיד יבצע עבודות שיפוצים בביתו תמורת סך של 150,000 ש"ח, ואת ההמחאה נתן לראיד או לנציג מטעמו, על חשבון התשלום. ראיד לא ביצע את העבודות ולאחר שנעלם, הנתבע ביטל את ההמחאה. בדיעבד התברר שראיד היה בבית סוהר מיום 19.8.2001 ועד יום 27.5.2002.

כעבור כחמש שנים מאז שניתנה ההמחאה ובוטלה, ביום 2.7.2006, הגיש התובע את ההמחאה לביצועה בהוצאה לפועל.

5.         גרסת התובע בעיקרה היא, שאת ההמחאה קיבל מראיד, באמצעות שליח מטעמו, ששמו חיר הימאם. עם קבלתה ערך התובע בדיקה בבנק לאומי, שהוא הבנק הנמשך, ונמסר לו מידע שלפיו ניתן לפרוע את ההמחאה. מאחר שלא היה ברשות התובע כסף מזומן, פנה למכר שלו ששמו עמוס שלג ונתן לו את ההמחאה, ובתמורה קיבל התובע משלג 73,000 ש"ח. 2,000 ש"ח היו עמלה שקיבל שלג עבור ניכיון ההמחאה. את ההמחאה הפקיד שלג בחשבון בנק של אביו, שבו הוא מורשה חתימה, וחשבונו זוכה. ביום פירעון ההמחאה התברר שבוטלה, והחשבון חויב בהתאם.

מעדויותיהם של התובע ושל שלג עולה שכדי לפרוע את חובו של התובע כלפי שלג בשל ביטולה של ההמחאה, נתן התובע לשלג שתי מכוניות ישנות מסוג מיצובישי והמחאות נוספות.

מטעם התובע הוגש תצהירו של הימאם, שלא נחקר עליו. לפי האמור בתצהירו, בתקופה הרלוונטית ראיד היה במאסר בשל עבירות לפי חוק מס ערך מוסף. לפי הנחיותיו של ראיד, קיבל הימאם את ההמחאה מהנתבע ומסר אותה לתובע בחדרה. משם נסעו השניים לאור עקיבא, ושם נתן הנתבע להימאם סך של 73,000 ש"ח, שאותו נתן לאח של ראיד.

ג.         טענות הצדדים

טענות הנתבע

6.         טענות הנתבע הן בעיקרן, שהוכח שהתובע לא אוחז כשורה בהמחאה. אלו הן טענותיו:

ראשית, הוכח כישלון תמורה מלא. הנתבע נתן את ההמחאה על חשבון תשלום עבור עבודות שיפוצים שראיד אמור היה לבצע בביתו, ולא נסתרה עדותו שעבודות אלו לא בוצעו. מאחר שאין מחלוקת שבתקופה הרלוונטית ראיד היה במאסר, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שהעבודות לא בוצעו. בא-כוח התובע אמר בדיון הראשון ששוחח עם ראיד, ולדבריו העבודות בוצעו על-ידי אחיו ואדם נוסף בעסק של הנתבע (עמ' 4 שורות 19-16), אך הדבר לא הוכח והנתבע הכחיש זאת.

שנית, הנתבע טען מספר טענות בעניין הסבת ההמחאה. האחת, נפל פגם בכתב התביעה, מאחר שבבקשה לביצוע השטר לא פורט מי חתום על ההמחאה ומי הסב אותה, ואם בכלל הוסבה. השנייה, מאחר שראיד היה במאסר במועד הרלוונטי, הוא לא יכול היה להסב את ההמחאה. מתצהירו של הימאם עולה, שההמחאה לא עברה דרך ראיד, ודי בכך כדי להוכיח שההמחאה כלל לא הוסבה. לפיכך, ככל שנטען שישנה חתימת היסב, חזקה כי זו מזויפת. השלישית, על-גבי ההמחאה מופיע היסב שאינו תואם את שמו של ראיד, כך שגם בחוסר התאמה זה יש כדי לפגום בהסבת ההמחאה, ככל שהייתה. הרביעית, מאחר שהוכח כאמור, חתימת ההיסב מזויפת, אזי גם נשלל מעמדו של התובע כאוחז כשורה, וגם נשללת אפשרות התביעה מכוחה של ההמחאה.

שלישית, מדפי חשבון הבנק של אביו של שלג, ומתשובותיו של שלג בחקירתו הנגדית, עולה שהוא עוסק בניכיון שיקים ובמתן הלוואות חוץ בנקאיות, ולהלוואות אלו דרוש הסכם בכתב שלא נערך.